הרבה פעמים אנחנו מרגישים שמשהו לא עובד לנו, שאנחנו קצת "במלחמה" עם עצמנו ושיש לנו חיכוך פנימי בנוגע לצעד שעשינו (או אנחנו עושים), כמו עבודה שמצאנו, מקצוע שהלכנו ללמוד, זוגיות שאנחנו נמצאים בה, ועוד דברים בסגנון…
הסיבה שאנחנו מרגישים ככה, היא לרוב שאנחנו לא יודעים איך להיות שלמים עם עצמנו, וזה גורם לנו לקבל החלטות שהם לא באמת נכונות לנו, ולעשות טעויות שנצטער עליהם אחר כך…
ברוב המקרים, יש סיבה מרכזית שגורמת לנו להרגיש חיכוך עם עצמנו, ולמצוא את עצמנו בקונפליקטים פנימיים מיותרים שמושכים אותנו לכיוונים שונים… העניין הוא, שיש דרך טובה לזהות אם זה קורה, וכמובן לטפל בזה:
אחד הדברים שיעזרו לי להבין איך להיות שלם עם עצמי, זה להכיר מושג שנקרא "אינטגריטי" (או יושרה פנימית) – מדובר במושג שמורכב מ-3 חלקים, כשהרעיון הוא לוודא שכולם עולים בקנה אחד ונמצאים בהלימה אחד עם השני: מתכוון, אומר ועושה.
במילים אחרות, אנחנו רוצים לוודא שמה שאנחנו מתכוונים אליו, זהה למה שאנחנו אומרים, ולמה שאנחנו עושים בפועל: מספיק שרק מרכיב אחד מהם חסר, וזה פוגע ביושרה הפנימית שלנו, וגורם לחיכוכים פנימיים שיכולים לאורך זמן גם לפגוע בהערכה העצמית שלנו, או ביכולת שלנו לכוון את עצמנו בכיוון הנכון…
כלומר, צעד הכרחי שאני צריך לעשות כדי ללמוד איך להיות שלם עם עצמי, זה לוודא ש-3 המרכיבים (מתכוון, אומר ועושה) נמצאים בהלימה אחד עם השני ועם הרצונות הפנימיים שלי:
איך להיות שלם עם עצמי בעזרת אינטגריטי
כדי שנוכל ליישם את 3 המרכיבים האלה, אנחנו רוצים להבין בדיוק מה כל אחד מהם אומר, ואיך אפשר לממש אותם בצורה הטובה ביותר:
מתכוון – הרעיון פה הוא לוודא שהכוונה שלי אותנטית, ושאני שלם עם עצמי שזה מה שאני רוצה – כלומר, אני רוצה לוודא שאני באמת רוצה להשיג את המטרה שלי (ונחוש להשיג אותה) – ושאני עושה את זה מהסיבות הנכונות, ולא בגלל לחצים חיצוניים או דברים כאלה – כי אחרת זה לא יעבוד…
למעשה, אם אני לא באמת מתכוון להשיג את המטרה שאני מציב לעצמי – כנראה שזאת לא מטרה שאני באמת רוצה, ולרדוף אחריה רק יגרום לי להרגיש חיכוך פנימי, לחץ ותסכול… (אחרי הכל, אם אני לא עושה את מה שאני רוצה באמת – אני בחיים לא אוכל ללמוד איך להיות שלם עם עצמי)
אומר – אחרי שכבר יישרתי מול עצמי את הכוונה שלי, הרעיון הוא לוודא שמה שאני אומר תואם את מה שאני מתכוון, חושב ומרגיש: למשל, אם אני רוצה להיות זמר, אז כשאחרים שואלים אותי מה אני רוצה לעשות, אני אומר להם שאני רוצה להיות זמר, ולא אומר מקצוע אחר שנשמע טוב או מקובל (כמו עורך דין, רופא, או מקצוע אחר שאני לא באמת רוצה) רק כדי שלא יצחקו עליי…
אחרי הכל, אם אני רוצה ומתכוון לעשות דבר אחד, אבל אומר דבר אחר לגמרי – זה יוצר חיכוך פנימי ופוגע ביושרה הפנימית שלי, ועצם העובדה שהתת מודע שלי יודע שאני לא אומר את האמת פוגעת גם בהערכה העצמית שלי… (במיוחד אם זה קורה הרבה ונמשך לאורך זמן)
עושה – גם אם ניישם את שני השלבים הקודמים, בסופו של דבר מה שקובע אם נשיג את המטרה שלנו הוא לא (ואם נרגיש שלמים עם עצמנו) זה מה שאנחנו עושים – כלומר, אני רוצה לעשות פעולות שמקדמות אותי למטרה שלי, ולא כאלה שסותרות אותה לגמרי:
למשל, יכול להיות שאני רוצה להיות זמר, וכשאחרים שואלים אותי מה אני רוצה לעשות בעתיד, אני אומר שאני רוצה להיות זמר – אבל אם בפועל אני הולך ללמוד רפואה או משפטים – אני לא באמת יהיה מרוצה מהדרך שאני הולך בה, וזה יגרום לי להרגיש פספוס או אכזבה – כי אני לא עושה את מה שאני באמת רוצה…
כלומר, אם אני רוצה להיות זמר, אני צריך לוודא שאני עושה פעולות שמקדמות אותי להיות זמר, אולי כמו ללכת לפיתוח קול, או ללמוד איך עולם המוזיקה עובד מבחינה עסקית, וכו'…
ברגע שניישם את 3 השלבים, ונוודא שהם באים בהלימה אחד עם השני – אנחנו נרגיש יותר מחוברים לעצמנו, ונימנע מהרבה חיכוכים פנימיים מיותרים, מה שיעזור לנו ללכת ALL-IN ובלב שלם בכיוון שנבחר ללכת בו…
