ביום שלישי כתבתי מאמר שמדבר על הטעות שמונעת מהרבה חיילים משוחררים ליהנות מהרגע, והחלטתי שאני רוצה להעמיק בנושא הזה מזווית קצת אחרת – כי בתכלס, אני רוצה לעזור לחיילים משוחררים לחיות את הרגע ולעשות את מה שהם אוהבים, גם אם הנסיבות לא מאפשרות להם לעשות את זה בדרכים המקובלות (עבודות מסוימות, מסיבות, ברים, טיול בחו"ל, ועוד)
לפעמים אנחנו יכולים לחשוב שזה לא אפשרי ליהנות ולחיות את הרגע אם המצב שלנו לא כמו שאנחנו רוצים, נגיד אם אנחנו לא מצליחים למצוא עבודה, או שאנחנו עובדים בעבודה שאנחנו לא אוהבים, או לא יכולים לטוס לחו"ל…
כמובן שהמטרה היא לא להתפשר על הדברים האלה לנצח – מה שכן, לפעמים מסיבות כאלה ואחרות אנחנו נאלצים לעשות דברים שאנחנו פחות רוצים בגלל שבאותו הרגע אנחנו לא מצליחים למצוא אפשרויות טובות יותר, או אם יש אילוצים חיצוניים שדורשים מאיתנו להתגמש – למשל כמו שאי אפשר לטוס לחו"ל או לצאת לברים ומסיבות בגלל הקורונה, או שכרגע אנחנו לא עומדים בדרישות לעבודה שאנחנו רוצים, ואנחנו צריכים לצבור ניסיון ולהשתפר בדברים מסוימים כדי להגיע לשם…
החדשות הטובות, היא שגם אם המצב שלנו הוא לא בדיוק כמו שאנחנו רוצים שהוא יהיה – אנחנו עדיין יכולים לחיות את הרגע וליהנות מהדרך ברגע שנאמץ את הגישה הנכונה.
הבעיה עם הגישה הנוכחית שרובנו מאמצים
בדרך כלל שאנחנו חושבים על החיים שלנו, אנחנו מתמקדים במטרות ותוצאות: אם זה להרוויח סכום כסף מסוים, לעבוד בעבודה ספציפית, ללמוד תואר כזה או אחר, או אולי לקנות בית או רכב חדש –
עכשיו, כמו שאמרתי, אין בעיה עם לשאוף להשיג תוצאות (ואפילו מומלץ) – הבעיה מתחילה שאנחנו נותנים לתוצאות יותר חשיבות מההנאה שלנו מהדרך: כלומר, אם אני מוכן להקריב את ההווה שלי בשביל מטרה שאשיג בעוד שנה-שנתיים, שתרגש אותי אולי למשך שבוע/שבועיים/חודש/חודשיים וזהו – אז מה בעצם עשיתי פה?
הרבה פעמים בעולמות המוטיבציה וההתפתחות האישית יש תפיסה שאומרת שאם נקריב מעצמנו עכשיו, נוכל ליהנות בעתיד – השאלה היא, מתי בדיוק מגיע הרגע הזה שאנחנו יכולים להגיד ש"זהו, עכשיו סיימתי להקריב, ואני יכול סוף סוף להתחיל ליהנות"? ברגע שנרוויח 100 אלף שקל? שנסיים את התואר? שנקנה בית חדש? או שנקנה את הרכב שתמיד רצינו?
אם החיים היו מרוץ שיש לו נקודת סיום – אז כן, אולי זה היה הגיוני. העניין הוא, שהחיים הם יותר כמו מסלול אינסופי: ברגע שאנחנו משיגים מטרה כלשהי, לא משנה כמה היא גדולה – אנחנו מציבים לעצמנו אחת חדשה. וברגע שנשיג את המטרה החדשה – אנחנו נציב לעצמנו עוד מטרה. וככה זה ממשיך לאורך כל הדרך…
כלומר, גם אם אנחנו נחליט להקריב כמה שנים מהחיים שלנו כדי להשיג מטרה כלשהי – אחרי שנשיג אותה, תהיה לנו מטרה נוספת שנרצה להשיג – אז גם בשבילה נקריב עוד כמה שנים מהחיים שלנו? אם כן, אז מתי זה ייגמר? מתי יגיע הרגע שנוכל באמת לחיות את הרגע וליהנות בהווה, במקום לדחות את זה כל הזמן לעתיד לרגע ש"אחרי שנשיג את המטרה"?
בדיוק בגלל זה, יהיה הרבה יותר הגיוני למצוא את האיזון שמאפשר לנו כן להתקדם למטרות שלנו ולהמשיך להתפתח כל הזמן, ובמקביל ליהנות מהדרך ולחיות את הרגע כאן ועכשיו, נכון?
הדרך הפשוטה לחיות את הרגע
כמו שהסברתי במאמר הקודם, דרך אחת לעשות את זה היא להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים, ולהתחיל למדוד את ההצלחה שלנו לפי ההתקדמות שלנו ביחס לעצמנו, וההנאה שלנו מהדרך שאנחנו עושים 🙂
בכל מקרה, הצעד הראשון כדי לחיות את הרגע באמת, זה להבין שהמטרה היא לא להיות הכי טוב ולנסות "לנצח" את כולם, או לצבור כמה שיותר מעמד, כסף ורכוש – אלא ליהנות מהמסע שלנו ומהחוויות שאנחנו עוברים בדרך לשם.
ברגע שאנחנו מבינים שהמטרה היא ליהנות מהמסע, הרבה יותר קל לנו לקבל החלטות נכונות שיעזרו לנו לחיות את הרגע בצורה הכי טובה שאפשר, ולעשות אותם מהשיקולים הנכונים שבאמת עושים לנו טוב:
למשל, במקום להחליט ללמוד מקצוע רק כדי לקבל תעודה ומקצוע "נחשב", או להקים עסק רק כדי להרוויח מיליונים ולהיות מס' 1 בשוק – אנחנו נחליט לעשות משהו שאנחנו אוהבים, שייפתח ויעצים אותנו בתור בני אדם, כזה שייתן משמעות לחיים שלנו (ולאנשים אחרים), ויאפשר לנו ליצור לעצמנו חוויות שאנחנו נהנים מהם 🙂
כמובן שגם חשוב להרוויח כסף תוך כדי, רק שהוא משמש בתור אמצעי כדי להשיג את ההנאה והחוויות שאנחנו רוצים, ובטח לא דורש מאיתנו להקריב אותם. בקיצור, כל עוד נשים את החוויה וההנאה שלנו בעדיפות ראשונה – תמיד נוכל למצוא את הדרך ליהנות מהרגע ולהפיק ממנו את המקסימום 🙂
