אמרו לנו שצריך לעבוד קשה כדי להצליח: שצריך לקרוע את התחת ולעבוד לפחות 8 שעות ביום, שצריך להשקיע המון זמן בלימודים, ושהדרך היחידה להצליח היא לעבוד קשה… אז אמרו.
אני לא אומר שזאת ממש טעות, כי אין ספק שצריך לעבוד קשה כדי להשיג תוצאות מדהימות בחיים ולהצליח – הבעיה מתחילה כשאנשים תופסים את המושג "עבודה קשה" בתור סבל וייסורים, אבל על זה כבר דיברנו במאמר אחר…
היום, אני רוצה לדבר על משהו קצר אחר: אני מדבר על זה שהרבה אנשים שהולכים ללמוד תואר, היו רוצים להקים עסק משלהם, או להצליח במקצוע קצת פחות "מקובל" כמו זמר, ספורטאי, שחקן וכו' –
אבל הם עוצרים את עצמם מלעשות את זה בגלל הפחד לעבוד קשה מדי:
הם מפחדים לקחת סיכון, והם לא רוצים לקרוע את התחת יותר מדי כמו שההצלחה בעסק או בתחום שהם רוצים לעסוק בו תדרוש מהם – וזאת הסיבה שהם חוזרים ל"מסלול הבטוח" כמו כולם…
[זה לא אומר שזה דבר רע באופן כללי, אני פשוט נותן דוגמה לתרחיש שקיים – כמובן שיש אנשים שיעדיפו לעשות תואר מתוך רצון, ושבאמת ייהנו מזה ויאהבו את מה שהם עושים]
ושלא תטעה – אני לגמרי מבין אותם: זה מפחיד פתאום לעשות משהו שונה. זה מפחיד להשקיע כל כך הרבה זמן, אנרגיה [ואולי גם כסף] במשהו שלא בטוח תצליח בו…
העניין הוא, שבלי לשים לב – הם עובדים קשה הרבה יותר! [ולרוב גם סובלים ומתייסרים]
כלומר, הם אולי מוותרים על החלום שלהם ו"חוסכים" לעצמם את העבודה הקשה – אבל בלי לשים לב הם מוצאים עשרות אלפי שקלים על לימודים, שורפים לפחות 3-4 שנים מהחיים שלהם [שוב, בהנחה שהתואר שהם עושים לא באמת מעניין אותם], והם גם שוחקים את עצמם מהעומס, המבחנים, והרבה מהם לא מספיקים ליהנות תוך כדי… אז מי באמת עובד קשה פה?
אתה באמת מרגיש משוחרר?
יכול להיות שעדיף למצוא עבודה זמנית ולחסוך כסף בזמן שאתה משקיע בחלום שלך, במקום לוותר מראש ולעשות תואר שלא באמת מעניין אותך, רק כדי להרוויח משכורת קצת יותר גדולה ולהראות שאתה "מסודר"?
בקיצור, כדי להצליח צריך לעבוד קשה. אבל לא רק בעסקים או בתחומים ה'לא שגרתיים' – גם אם אתה רוצה לעשות תואר ולהיות מהנדס, רופא או עורך דין – אתה צריך לעבוד לא פחות קשה בשביל זה…
אז אם כבר במילא אתה עובד קשה – לא עדיף שתעשה את זה בשביל משהו שאתה אוהב?
