בדרך כלל חיילים משוחררים (או חיילות משוחררות) אחרי צבא רוצים להקדיש את הזמן לעצמם כדי לנוח, לצאת לבלות עם חברים, או אולי לטוס לחו"ל לתקופה קצרה – אבל בסופו של דבר כולנו מחפשים את הדרך להתקדם בחיים.
הבעיה היא, שרובנו שוכחים דבר אחד, שגורם לזה שהמון חיילים משוחררים מרגישים תקועים אחרי צבא – ובמאמר הזה אנחנו הולכים להבין במה מדובר, וללמוד איך ליישם אותו כדי להתגבר על הבלבול והתקיעות אחרי צבא…
הסיבה האמיתית שאנחנו מרגישים תקועים אחרי צבא
נניח שנסענו 20 קילומטר ברכב, אבל לא הגדרנו לעצמנו יעד שאנחנו רוצים להגיע אליו – אנחנו באמת יכולים להגיד שהתקדמנו? שהגענו לאנשהו? לא נראה לי…
נכון, הייתה תנועה – בנוגע לזה אין ספק. אבל האם התנועה באמת הועילה לנו, או קידמה אותנו למטרה שלנו? ברור שלא, הרי איך אנחנו יכולים להתקדם למטרה אם אין לנו אחת כזאת?
לצערי זה בדיוק מה שהרבה חיילים משוחררים עושים: אנחנו הולכים לעבוד בעבודה זמנית, לומדים לפסיכומטרי, ונרשמים ללימודי תואר (שאנחנו עלולים להתחרט עליהם בסוף) – אבל רובנו לא הגדרנו לעצמנו יעד ברור, ואנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים לעשות!
ואם אנחנו לא יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, מה אנחנו אוהבים לעשות, או איך אנחנו רוצים לחיות – איך אנחנו יכולים למדוד התקדמות בחיינו שלנו? כי אני בסך הכל רואה תנועה, והכל באותו כיוון שהחברה מובילה אותנו אליו (ויש מספיק סיבות טובות שלא לסמוך באופן עיוור על החברה).
עכשיו, הכיוון הזה יכול להתאים לחלק מהאנשים – אני לא אומר שלא. אבל זה רק בתנאי שהם יודעים טוב מאוד מה הם רוצים לעשות ואיך הם רוצים לחיות, ומוודאים בעזרת הדרכים הנכונות שהתואר שהם עושים
(או המסלול שהם בוחרים) באמת מקדם אותם לשם.
אז אם אנחנו מרגישים תקועים אחרי צבא, ורוצים לוודא שאנחנו יוצאים מזה ומתחילים להתקדם – הצעד הראשון הוא להתחיל לחקור את עצמנו, להבין מה אנחנו אוהבים, מה אנחנו רוצים לעשות, ואיך אנחנו רוצים לחיות – ולפי זה להציב לעצמנו מטרות ויעדים.
