עד השחרור מהצבא, זה די ברור שאין לנו חופש מוחלט לעשות מה שבא לנו…
השאלה היא, עד כמה אנחנו באמת חופשיים גם אחרי הצבא?
קודם כל, ברמה הטכנית חשוב לציין שכן – יש לנו חופש לעשות את מה שאנחנו רוצים… [אני תמיד אומר את זה]
העניין הוא, שחופש אמיתי דורש גם שיהיה לנו חופש בתפיסה שלנו –
וכאן נמצאת הבעיה:
לא מלמדים אותנו בשום מקום לפתח מיינדסט של חופש,
ובכל המסגרות שהיינו בהם ממשיכים רק להכין אותנו למסגרת הבאה –
בשלב שאחרי השחרור,
לרוב זה יהיה המסלול של פסיכומטרי ולימודים אקדמיים:
למעשה, אם תחשוב על זה לעומק –
מנסים לקבע אותנו למסלול שלא מתאים לכולם!
[הוא יכול להתאים לחלק מהאנשים, אבל לא לכולם]
וכל עוד אנחנו הולכים במסלול הזה רק בגלל שזה מה שכולם עושים?
אין לנו חופש באמת!
נכון, אנחנו כן יכולים לבחור מה אנחנו רוצים ללמוד – אבל המסלול יהיה פחות או יותר אותו הדבר:
תקופת לימודים בין 3-7 שנים [תלוי מקצוע],
ובהמשך עבודה של לפחות 8 שעות ביום עד גיל 67!!
ואם אתה לא רואה את עצמך נהנה במסלול הזה? אתה בבעיה.
המטרה כמובן היא לא לשלול את האפשרות של לימודי תואר –
אלא לאפשר לך לבחור [מתוך חופש אמיתי] איך אתה רוצה לחיות,
ולפי זה לתכנן את הצעדים הבאים שלך.
אם אחרי שתבחר, תבין שלימודי תואר יקדמו אותך לשם
ויעזרו לך להגשים את החלום שלך – לך על זה!
אבל רק אם זה באמת מקדם אותך לאן שאתה רוצה –
לא לאן ש"צריך" או מצפים ממך להתקדם.
בכל מקרה, השלב הראשון זה באמת להבין איך אתה רוצה לחיות:
כמה זמן אתה רוצה לעבוד?
איפה אתה רוצה לגור?
מה אתה רוצה לעשות בזמן הפנוי?
ועוד מלא שאלות בסגנון שיעזרו לך להבין איך אתה באמת רוצה לחיות,
מתוך נקודת הנחה שהכל אפשרי [וזה אפשרי – זה דורש השקעה כמובן, אבל כמעט תמיד אפשר למצוא את הדרך]
כי רק ברגע שתצא מהמיינדסט המקובע של החברה –
תוכל באמת להתחיל את המסע לחיי-חופש.
