משפטי מוטיבציה יכולים להיות דבר מדהים – לפעמים משפט אחד יכול להפיל אסימון משנה חיים, או להיות הניצוץ שמתניע תהליך פורץ דרך בחיים שלנו…
ועם כל הטוב שמשפטי מוטיבציה יכולים לספק – יש דבר אחד שכדאי להיזהר ממנו:
הבעיה העיקרית עם משפטי מוטיבציה
כמו שאמרתי, באופן כללי משפטי מוטיבציה הם לא דבר רע – הבעיה היא, שבגלל שמשפטי מוטיבציה הם לרוב קצרים וקליטים – הם מנוסחים בצורה מאוד כללית, שקל לפרש בהרבה דרכים שונות:
לצורך העניין, יכול להיות משפט מוטיבציה שאני אבין אותו בצורה מסוימת, אבל אתה תבין אותו בצורה שונה לגמרי!
במילים אחרות, מאוד קל להבין משפטי מוטיבציה בצורה לא נכונה – מה שיכול דווקא לפגוע בנו במקום לעזור לנו…
בדיוק בשביל זה, אני רוצה להתייחס ל-3 משפטים שכנראה שמעת בצורה כזאת או אחרת בעבר, שקל מאוד לפרש אותם בצורה שעושה לנו יותר נזק מתועלת – ולהסביר איך כן אפשר ליישם אותם בצורה יעילה יותר:
1. תחשוב טוב יהיה טוב
בגדול המשפט הזה אומר שאם אני אחשוב חיובי – יקרו דברים חיובים בחיים שלי, נכון? אז זהו, שלא בדיוק:
הרי אם אני אחשוב כל יום על זה שאני הולך להיות מיליונר – זה לא שיום אחד המדפסת שלי תתחיל להדפיס כסף, נכון?
מה שכן, עצם זה שאני חושב מחשבות טובות, גורם לי להרגיש טוב יותר – מה שגורם לי לעשות יותר פעולות שמקדמות אותי, ולבצע אותן ברמה טובה יותר – מה שבסופו של דבר מוביל לתוצאות טובות יותר…
כלומר, עצם המחשבה לא גורמת שיהיה טוב – היא פשוט הצעד הראשון בתהליך של 4 שלבים שמוביל אותנו לשם:
מחשבה -> רגש -> פעולה -> תוצאה
2. הכל קורה לטובה
היתרון במשפט הזה הוא שיש בו משהו משחרר – לא משנה כמה דברים רעים קרו לי – להאמין שהכל קורה לטובה ושבסוף זה ישתלם זה באמת משחרר…
הבעיה היא, שזה עלול להסיר מאיתנו אחריות ללמוד מהטעויות והכישלונות שלנו, ולנסות באופן אקטיבי למצוא את הטוב במה שקרה:
אם אני לא אפעל כדי לחפש את ההזדמנויות בדברים הרעים שקורים לי – איך אני אצליח למצוא אותם?
או אם אני לא אנתח את הכישלונות שלי כדי להבין מה יכולתי לשפר וללמוד מזה – איך אני אוכל ללמוד מהם?
כלומר, זה לא מספיק רק להאמין ש"הכל קורה לטובה" – אנחנו רוצים גם לפעול באופן אקטיבי, ולחפש את ההזדמנות או השיעור שאפשר ללמוד מהדברים הרעים שקרו לנו.
3. כגודל הציפייה, גודל האכזבה
זה אולי לא בדיוק משפט מוטיבציה, אבל כן חשוב לי לדבר על זה בגלל שקל מאוד לפרש אותו בצורה לא נכונה: הרבה אנשים מעדיפים שלא לכוון גבוה מדי כדי לא להתאכזב, ולכאורה נראה שהמשפט הזה מצדיק את זה – העניין הוא, שאנחנו רוצים להבדיל בין 'ציפייה' ל'שאיפה':
ציפייה – אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמשהו אמור לקרות, ואם זה לא קורה אנחנו כועסים, עצובים או מאוכזבים… ברוב המקרים, ציפייה זה לא דבר טוב – במיוחד כשהרבה ציפיות תלויות באנשים ובדברים אחרים שהם מעבר לשליטה שלנו…
שאיפה – אנחנו מכוונים למטרה מסוימת, אבל לא זקוקים לה כדי להיות מאושרים – אנחנו מסתפקים במה שיש לנו כרגע, וגם אם לא נשיג את המטרה בזמן ובדרך שתכננו, אנחנו נבין שזה משהו שיכול לקרות, ושעדיף לכוון גבוה ולהשיג קצת פחות – מאשר לא לשאוף בכלל ולהישאר באותו המקום…
ברגע שאנחנו לומדים להסתדר עם כישלונות ולהפיק מהם את המקסימום, אין שום סיבה שלא נשאף הכי גבוה שאפשר 🙂
תשאל את עצמך שאלה אחת
נגעתי בכמה דוגמאות בולטות, אבל אני בטוח שלא חסר עוד משפטי מוטיבציה שאפשר לפרש בצורה לא נכונה –
לכן, בסופו של דבר, אתה רוצה לשאול את עצמך בנוגע לכל משפט, רעיון או תובנה – "האם זה משרת אותי?"
הרי המטרה של משפטי מוטיבציה [לפחות לדעתי] היא לעזור לך להשיג את מה שאתה רוצה ולקדם אותך למטרות שלך – אז עדיף להיצמד אליהם רק אם הם באמת עושים את זה, לא?
