כולם אומרים שצריך להתמיד כדי להצליח, והאמת שגם אנחנו דיברנו על התמדה בכמה מאמרים בעבר… העניין הוא, שהרבה פעמים האירוניה היא שהתמדה היא דווקא זאת שמרחיקה אותנו מהצלחה – ואנחנו הולכים לגלות למה [ומה לעשות במקום] במאמר הזה:
הסיבה שלהתמיד זה לא דבר טוב
שלא תטעו – להתמיד באופן כללי זה לא דבר רע: העניין הוא, שהרבה פעמים הצורה שבה אנחנו מנסים להתמיד – עושה לנו יותר נזק מתועלת… כדי להבין בדיוק למה אני מתכוון, אנחנו רוצים קודם להבין את ההבדל בין נחישות להתמדה:
התמדה – להיצמד לפעולה, יעד או מסלול מוחשי שקבעתי [או נקבע עבורי], בלי שיקול דעת נוסף לאורך הדרך – במילים אחרות, הרעיון בהתמדה הוא לסיים את מה שהתחלנו בכל מחיר, או להמשיך ללכת במסלול שקבענו בלי לשקול אפשרות לשינוי: הבעיה היא, שאם הדרך שבחרנו לא באמת מובילה אותנו לאן שאנחנו רוצים – זה יהיה בזבוז של זמן ואנרגיה להתמיד בה רק כדי לסיים את מה שהתחלנו, נכון?
נחישות – להתמקד בחזון [או המטרה הגדולה] וברצונות הפנימיים שלנו, ולמצוא את הדרך הכי יעילה להגיע לשם – לעומת התמדה, בנחישות אנחנו לא מתמקדים בדרך, אלא במטרה הגדולה: כלומר, אנחנו ממשיכים לוודא בכל רגע נתון שמה שאנחנו עושים באמת מקדם אותנו לחזון שלנו – ואם לא, זה הזמן לחשב מסלול מחדש ולמצוא דרך שכן תקדם אותנו לשם…
לצורך העניין, נגיד שאני רוצה לנסוע לבר [כשאין קורונה, כן?],
ואני יודע שהדרך להגיע לשם היא לנסוע על כביש A… אחרי עשר דקות של נסיעה, אני בודק שוב ומגלה שהתבלבלתי – ושכביש A מוביל אותי בכלל לחנות בגדים, בזמן שכביש B הוא זה שמוביל אותי לבר:
האם אני צריך להמשיך לנסוע בכביש A עד שאגיע לחנות בגדים כדי לסיים את מה שהתחלתי [התמדה], או לרדת ישר לכביש B ולהגיע לבר? [נחישות] ברור שלעבור לכביש B – הרי מה הטעם לנסוע על כביש A אם אני יודע שזה לא מוביל אותי לאן שאני רוצה?
בגדול, יש 3 מצבים שלהתמיד בהם זה לא דבר טוב:
1. אנחנו בוחרים במטרה שאנחנו לא באמת רוצים בגלל השפעה חיצונית, כמו נורמה חברתית או לחץ שהסביבה מפעילה עלינו.
2. הרצונות והערכים שלנו משתנים בעקבות ניסיון וחוויות שצברנו, ומה שרצינו בעבר כבר לא משרת אותנו היום…
3. הדרך שבחרנו למטרה לא עוזרת לנו להגיע לשם [למשל כמו תוכנית אימונים שלא עובדת]
למרות שבשביל לזהות את המצב השלישי לפעמים נצטרך להיעזר באנשים אחרים – את שני המצבים האחרים אנחנו בהחלט יכולים לזהות בעצמנו: כל נמשיך לחקור את עצמנו ולשאול את השאלות הנכונות, להבין מה הערכים שלנו ומה אנחנו באמת רוצים – נוכל לוודא שאנחנו ממשיכים ללכת בכיוון הנכון, ואם לא אז לחשב מסלול מחדש…
נחישות = התמדה + גמישות
אפשר להגיד שההבדל העיקרי בין התמדה לנחישות, הוא הגמישות לשנות כיוון ברגע שמה שאנחנו עושים כבר לא משרת אותנו – גם אם עדיין לא סיימנו ו"פרשנו באמצע": הרבה אנשים חושבים שאם אנחנו לא מתמידים זה מעיד על חוסר החלטיות, או על משמעת עצמית נמוכה – אבל אם כבר אין לנו סיבה להתמיד במשהו לאורך זמן, למה שנמשיך לעשות את זה?
כלומר, אנחנו כן רוצים להיות נחושים בדרך לחזון, או הכיוון הכללי שאנחנו הולכים בו – ובמקביל להישאר גמישים לשינויים במסלול שלנו:
הסיבה לזה היא שהרבה פעמים נגלה שהדרך שחשבנו בהתחלה שתוביל אותנו לשם, לא באמת עובדת כמו שחשבנו, ומובילה אותנו למקום אחר ממה שתכננו – אז למה שלא נחשב מסלול מחדש ונמצא דרך יעילה יותר שכן תוביל אותנו לשם?
במילים אחרות, מה שחשוב לנו באמת זה לא "לסיים את מה שהתחלנו", אלא לוודא שאנחנו מתקדמים לאן שאנחנו רוצים – וכשחושבים על זה, נחישות זה הרבה יותר כיף: נכון, גם זה לא פשוט, ולפעמים נצטרך לעשות דברים שפחות "בא לנו", אבל באופן כללי אנחנו נהנה מהדרך הרבה יותר ונהיה מסופקים, בגלל שאנחנו לא עושים את זה רק כדי "לסמן וי", ויש משמעות למה שאנחנו עושים 🙂
