זה לא נדיר לחוות עומס בתקופה כזאת: עומס בעבודה, עומס בלימודים, עומס בעסק, או בכל מסגרת או פרויקט אחר שאנחנו עובדים עליו…
אבל העומס עצמו הוא לא הבעיה: הבעיה האמיתית היא שהרבה פעמים אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם עומס, וזה גורם לנו להתנהל בצורה לא נכונה שפוגעת באנרגיה ובתוצאות שלנו – וזה מה שיוצר את ההרגשה שאנחנו קוראים לה "עומס", גם אם אנחנו לא בהכרח עמוסים במשימות באמת…
היתרון הוא, שזה עובד גם בכיוון ההפוך: אנחנו יכולים להיות בעומס מטורף – אבל ברגע שאנחנו יודעים איך להתמודד עם עומס, זה לא באמת ירגיש ככה, ויכול להיות שאפילו נהנה מזה –
יותר מזה, כשנלמד איך להתמודד עם עומס, יהיה לנו קל לעבוד פחות קשה, ועדיין להשלים את אותם משימות ולהשיג את אותם תוצאות (ואפילו יותר!) – וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים לגלות במאמר:
למה אנחנו מרגישים עומס
בדרך כלל, הסיבה שאנחנו מרגישים עומס היא לאו דווקא שיש לנו הרבה משימות לבצע – אלא בגלל שאנחנו תופסים את זה ככה:
אם נשווה את זה למאמר אחר שכתבתי על איך להתמודד עם רגשות שליליים, שבו הסברתי שמה שקורה לנו זה לא באמת הסיבה לאיך שאנחנו מרגישים, אלא הפרשנות שלנו למה שקורה לנו –
כלומר, יכול להיות שיהיה לנו מעט מאוד משימות ושעדיין נרגיש מאוד עמוסים, או שיהיה לנו המון משימות ולוז צפוף, ולא נרגיש עמוסים בכלל…
אחת הסיבות שזה קורה, היא שהרבה פעמים אנחנו מתמודדים עם משימות גדולות ומורכבות, שלפעמים אנחנו יכולים להתעייף רק מלחשוב עליהם (שלא לדבר על לעשות אותם), כמו ליצור עבודת גמר או פרויקט כלשהו, לשנן 100 עמודים למבחן, או לעשות אימון של שעתיים בחדר כושר…
הבעיה היא, שהמוח שלנו לא אוהב לעבד מידע בכמות גדולה בבת אחת, או באופן כללי לעשות מאמצים גדולים – ולכן, שיטה טובה להתמודד עם העומס, היא לחלק את המשימות לצעדים קטנים:
למשל, אם אני רוצה לכתוב ספר של 200 עמודים – אני יכול לחשוב על זה בתור "לכתוב ספר של 200 עמודים", אבל סביר להניח שרק המחשבה תעייף אותי, ולא ממש תעודד אותי לעשות את זה… לעומת זאת, אם אני מחליט לכתוב רק 5 עמודים כל יום – זה כבר נשמע הרבה יותר פשוט, לא? למוח שלנו יהיה קל יותר לתפוס את זה, וסביר להניח שיהיה לנו הרבה יותר קל להתמיד במשימה ולעמוד בה…
העניין הוא, שאפשר לשדרג את השיטה הזאת – ולהפוך אותה אפילו ליותר עוצמתית ממה שהיא עכשיו:
איך להתמודד עם עומס
כמו שכבר אמרתי, הרבה יותר קל להתמודד עם משימות כשמחלקים אותם לצעדים קטנים, פשוטים, וקלים לביצוע – עכשיו, אני רוצים לקחת את זה צעד אחד קדימה – ולחלק גם את החשיבה שלנו לצעדים קטנים:
כלומר, במקום לחשוב על זה שאני צריך לבצע את המשימה השלמה, אני חושב רק על לעשות את הצעד הבא – ובכל פעם אני אומר לעצמי "אני רק עושה X", "אני רק עושה Y", וככה אני עושה עוד צעד, ועוד צעד, עד שאני כבר בדרייב להמשיך את המשימה בכיף (או מסיים אותה בלי להרגיש)
לצורך העניין, אם אני רוצה לצאת לריצה של חצי שעה, אבל אין לי ממש כוח לעשות את זה, אני יכול להגיד לעצמי "אוקיי, אני רק שם נעליים", "אני רק יורד לזרוק זבל", "אני רק רץ עד לסופר פה ליד", "אני רק ממשיך לרוץ עוד דקה", עד שאני כבר במוד ויכול להמשיך את הריצה בסבבה…
הרעיון הוא שבכל פעם אנחנו עושים רק פעולה אחת קטנה, שאין לנו באמת בעיה לעשות אותה – וככה אנחנו מתקדמים עוד קצת, ועוד קצת, וזה קורה הרבה יותר מהר (ובקלות) ממה שציפינו…
השיטה הזאת עוזרת לי להשלים הרבה משימות יותר בקלות (ולהשקיע בהם פחות זמן מלפני זה), ואני מקווה שהשיטה הזאת תעזור לכם לעשות את אותו הדבר – זה אולי לא בהכרח יעלים לגמרי את תחושת העומס, אבל זה בהחלט יעזור לנו להרגיש פחות עמוסים ממה שהרגשנו לפני זה עם בדיוק אותם משימות…
