הדבר הכי נורא שהקורונה הביאה לנו, זה לא האבטלה, לא הסגר, לא הריחוק החברתי (למרות שאין ספק שהדברים האלה לא קלים, ואני לא מזלזל בהם לרגע) – אלא החוסר ודאות היומיומי שאנחנו נמצאים בו: איך נשרוד את החודש? מתי נחזור לשגרה ונפסיק ללמוד בזום? מה יהיה עם עבודה? ועוד דברים שלא יוצאים לנו מהראש…
יש הרבה סיבות להיות בחוסר ודאות, אבל יש סיבה אחת מרכזית, שבדרך כלל היא הדבר שגורם לנו להישאב לתוך חוסר ודאות, בלבול, ולפעמים גם להרגיש חוסר אונים – והסיבה היא שאנחנו תלויים בגורמים חיצוניים:
עכשיו, כולנו מושפעים מגורמים חיצוניים, וזה בסדר (והאמת שגם אין לנו מה לעשות עם זה) – אבל יש הבדל בין להיות מושפע מגורמים חיצוניים, לבין להיות תלוי בהם ולהסתמך עליהם: כלומר, על הגורמים בחוץ אין לנו שליטה – ולכן, אם אנחנו רוצים לשמור על רמה מסוימת של ודאות – אנחנו רוצים לעשות את זה ברמה פנימית עמוקה יותר, ולהתמקד בדברים שכן יש לנו שליטה ויכולת להשפיע עליהם…
עכשיו, את החלק הזה אתם אולי כבר מכירים – אחרי הכל, גם כתבתי מאמר אחר בנושא לפני תקופה – הפעם, אני רוצה לשים יותר דגש על איך עושים את זה בפועל, ולהוציא אותכם עם כמה דגשים פרקטיים שיעזרו לכם להתמודד כבר היום עם החוסר ודאות בצורה טובה יותר:
איך להתמודד עם חוסר ודאות
הצעד הראשון כדי להתמודד עם חוסר ודאות, ולייצר אצלנו ודאות פנימית שתחזיק מעמד גם בתקופות הקשות בחיים שלנו – אנחנו רוצים להציב לעצמנו מטרות ויעדים: הבעיה של רוב האנשים, ובמיוחד חיילים משוחררים – היא שאין להם כיוון ברור בחיים שלהם, והם לא יודעים בדיוק לאן הם רוצים להגיע –
כלומר, הם נשארים מבולבלים ולא יודעים מה לעשות עם עצמם – אז במיוחד עכשיו, כשמגיעה תקופה כזאת קשה שיש לה השלכות חיצוניות משמעותיות על החיים שלנו – זה מטלטל לנו את הספינה, ורק משאיר אותנו יותר מבולבלים, לחוצים וחסרי ודאות…
לעומת זאת, ברגע שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות, לאן אנחנו רוצים להגיע, ומה באמת חשוב לנו בחיים – הרבה יותר קל לנו לתכנן את הצעדים הבאים שלנו בצורה כזאת שתקדם אותנו לשם, וגם לוודא שאנחנו באמת בכיוון הנכון – זה לא אומר שהתוכניות שלנו לא ישתבשו, אבל יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד עם זה ולחזור למסלול כשזה יקרה:
לצורך העניין, נגיד שמכסים לנו את העיניים, מכניסים אותנו לרכב, ועושים מלא סיבובים בכל הארץ, ובסוף מורידים אותנו באיזה מקום בעיר אחרת – מן הסתם שנהיה מבולבלים, ונצטרך קצת זמן כדי להתמצא, ולהבין איפה אנחנו ומה לעשות…
לעומת זאת, מה יקרה עם נפעיל GPS, ונגדיר את היעד שאליו אנחנו רוצים להגיע? לא משנה איפה אנחנו נמצאים, יהיה לנו הרבה יותר קל להבין באיזה מסלול אנחנו צריכים ללכת כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים, נכון?
הדרך להציב מטרות ויעדים
לפעמים אנחנו חוששים להציב מטרות בשלב כזה מוקדם, בגלל שאנחנו מפחדים שזה לא באמת מה שאנחנו נרצה לעשות בעתיד – העניין הוא, שאנחנו לא מציבים מטרות כדי להינעל עליהם סופית, אלא כדי לייצר עשייה שמקדמת אותנו לפחות כרגע:
במאמר האחרון, דיברתי על 3 צעדים להחליט מה לעשות אחרי צבא (או בכל תקופה מבלבלת אחרת בחיים שלנו), והצעד הראשון שם דגש על להבין מה אני הכי רוצה כרגע – כלומר, זה בסדר לשנות כיוון תוך כדי תנועה – העיקר שאנחנו ממשיכים להתקדם ולעשות פעולות אקטיביות שמקדמות אותנו ועושות לנו טוב…
במילים אחרות, עצם זה שאנחנו מציבים לעצמנו מטרות ומתקדמים אליהם, יוצר אצלנו תחושת ודאות פנימית עמוקה – אז גם אם הם ישתנו בעתיד, כרגע זאת הדרך הכי טובה להתמודד עם החוסר ודאות…
הנה כמה שאלות שיכולות לעזור למי שאין רעיונות עדיין: מה חשוב לי להשיג בחיים? מה אני אוהב ונהנה לעשות? איזה תחומים מעניינים אותי? במה אני רוצה ללמוד ולהתמקצע? לאיזה תחומים יש לי תשוקה? אילו מיומנויות יעזרו לי בהמשך הדרך?
להתמקד במה שכן אפשר לעשות
אם נחזור למה שהזכרתי בתחילת המאמר, כל עוד אנחנו ממשיכים להתמקד במה שבשליטה שלנו, ולעשות פעולות שמקדמות אותנו לאן שאנחנו רוצים (גם אם אלו רק פעולות קטנות) – רק זה בפני עצמו נותן לנו תחושת ודאות מסוימת, וזה כבר עוזר לנו להתמודד בצורה הרבה יותר טובה עם כל מצב של חוסר ודאות שניתקל בו בהמשך…
תחשבו על זה ככה: אם אנחנו מתמקדים בדברים שלא בשליטה שלנו, למשל הממשלה, הקורונה, מזג האוויר, המצב הכלכלי בישראל, הבוס בעבודה, או המעסיקים והמראיינים (למי שמחפש עבודה) – אנחנו נצטרך להיות תלוים בהם כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים…
לעומת זאת, ברגע שאנחנו שואלים את עצמנו "מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב?", ונתמקד בפעולות שאנחנו יכולים לעשות, אם זה ללמוד משהו חדש, להתאמן, להשקיע בעסק, לפתח מיומנויות שיעזרו לנו בעתיד, או לעשות דברים שאנחנו אוהבים – תהיה לנו הרבה יותר השפעה על המצב שלנו, ורוב הסיכויים שנוכל לשפר אותו הרבה יותר מאשר אם נסתמך על גורמים חיצוניים… במקרה הזה, אני חושב שההחלטה די פשוטה – לא ככה?
