הטעות שמונעת מחיילים משוחררים ליהנות מהרגע (ויוצרת לחצים מיותרים)

אחד הדברים שאנחנו רוצים אחרי השחרור הוא ליהנות מהרגע – הרי סוף סוף אנחנו מפסיקים להיות תלויים במסגרת, לקבל הוראות מאנשים אחרים, והופכים להיות אדונים לעצמנו – אחד היתרונות של זה, זה שאנחנו יכולים לבחור מה לעשות, ויש לנו את החופש לעשות דברים שאנחנו אוהבים ולנצל את הזמן כדי ליהנות מהרגע… 
 
העניין הוא, שהרבה פעמים אנחנו לא מצליחים לעשות את זה כמו שאנחנו רוצים, ובתור חיילים משוחררים האזרחות יכולה להפוך לתקופה מדאיגה ומבלבלת, יותר מאשר הזדמנות לנצל את הזמן כדי לחיות את הרגע ולייצר לעצמנו חיים של הנאות, הצלחות, ומשמעות… 
 
הסיבה לזה, היא שהרבה פעמים אנחנו נופלים ללחצים שמופעלים עלינו מהסביבה, בין אם זה מהחברה באופן כללי, מאנשים שקרובים אלינו כמו הורים וקרובי משפחה שלוחצים עלינו לעשות משהו עם עצמנו, או החברים שמתחילים ללמוד ולעשות דברים מגניבים שבא לנו גם – והרבה פעמים מדובר דווקא בלחצים שבאים מתוך עצמנו… (למרות שלרוב גם הם מושפעים מהגורמים שהזכרתי מקודם) 
 

מה באמת מונע מאיתנו ליהנות מהרגע 

בכל מקרה, אחד הדברים היותר גרועים שאנחנו יכולים לעשות, זה להשוות את עצמנו לאחרים, ולנסות להתאים את הקצב שלנו לקצב של הסביבה כדי שלא נישאר מאחור, שלא נרגיש פחות טובים מהם, ושלא יחשבו שאנחנו שונים בגלל שאנחנו לא עומדים במוסכמות החברה.
 
הבעיה המרכזית עם זה, היא שכל עוד אנחנו ממשיכים להשוות את עצמנו לאחרים, זה יוצר אצלנו לחץ תמידי לעמוד בקצב, בין אם זה בגלל שאני לא חזק כמו ההוא, או שהיא מרוויחה יותר ממני, או שההוא הוציא רישיון בגיל מוקדם יותר ובפחות טסטים, והציונים שלי לא גבוהים כמו שלהם… 

יותר מזה, זה גורם לנו לפעול מתוך הלחץ הזה, בין אם זה לחץ להוציא רישיון, למצוא זוגיות עוד השנה, לנסות למצוא עבודה עם שכר גבוה יותר, או ללכת ללמוד תוך שנה מאז השחרור… 
 
עכשיו, ברור שזה מספיק גרוע אם אנחנו בכלל לא רוצים את הדברים האלה, ועושים אותם רק בשביל לעמוד במוסכמות החברה – אבל גם אם אנחנו באמת רוצים אותם – עצם זה שאנחנו מתמקדים במצב שלנו ביחס לאחרים, מכניס אותנו ללחץ ולאווירה של "לעשות הכל כמה שיותר מהר", וזה מונע מאיתנו לחיות את ההווה וליהנות מהרגע… 
 
אחרי הכל, אנחנו רוצים לעשות את הדברים בקצב שלנו – יש כאלה שילכו ללמוד מיד אחרי השחרור, יש כאלה שאחרי שנתיים, ויש כאלה שאחרי 4–5 שנים (ויש גם כאלה שלא ילכו ללמוד, ויעדיפו להקים עסק עצמאי למשל). הרעיון הוא, שלכל אחד יש את הדרך שלו והקצב שלו, וכדי שנוכל באמת ליהנות מהרגע ולחוות את החיים שלנו בעוצמה – אנחנו רוצים להיצמד לדרך שלנו, ולעשות את זה בקצב שלנו.
 

הדרך הנכונה ליהנות מהרגע (ולבנות עתיד במקביל) 

כדי לפתור את העניין, אנחנו רוצים לאמץ את הרעיון שאנחנו לא מתחרים באף אחד, ושהמטרה שלנו היא להישאר במשחק ולמצוא את הדרך שתאפשר לנו לעשות את זה על הצד הטוב יותר – שזה אומר להתקדם לאן שאנחנו רוצים, לעשות את זה בקצב שלנו, ובדרך שלנו (וליהנות ממנה כמובן). 
 
בסופו של דבר, אנחנו רוצים שהדרך שלנו תהיה יציבה – כלומר שנוכל להחזיק בה מעמד לאורך זמן, ובגלל זה אנחנו רוצים שהיא תעזור לנו לשמור על איזון, ותאפשר לנו ליהנות מהרגע תוך כדי תנועה, ולהתקדם למטרות שלנו בלי לוותר על הדברים הקטנים שעושים לנו טוב 🙂 

כל דבר שמוציא אותנו מאיזון, בין אם זה דיאטת כאסח, לעבוד ב–3 עבודות במקביל, או לוותר על שינה בשביל לעבוד על העסק – לא יחזיק מעמד לאורך זמן. וגם ואם כן – זה יבוא על חשבון דברים אחרים (כמו האנרגיה או הבריאות שלנו למשל), שבסופו של דבר יפגעו בנו יותר מאשר יעזרו לנו… 
 
לכן, במקום להיות במרדף אינסופי אחרי מטרות ויעדים שהסביבה מגדירה לנו, אם זה למצוא זוגיות בגיל X, או לעשות תואר עד גיל Y שנים – עדיף להתמקד בעצמנו, ולמצוא לעצמנו מסלול שנוכל ליהנות ממנו, ולהתקדם לאן שאנחנו רוצים בקצב שמתאים לנו. 
 
כמובן שלא צריך להינעל על המסלול הזה, אלא לשמור על גמישות ולהיות פתוחים לכיוונים חדשים שיעלו בהמשך הדרך – אבל מה שחשוב זה שבמקום להקשיב למוסכמות החברה, תמיד נמשיך להקשיב לעצמנו 🙂