הרבה פעמים אנחנו מרגישים שאין לנו מושג מה לעשות בחיים, במה כדאי לעבוד, אם כדאי ללמוד מקצוע (ואם כן איזה ומתי), ואולי כדאי להקים עסק, ועוד הרבה התלבטויות בסגנון…
בתקופת השחרור זה קורה לנו די הרבה, וזה די הגיוני כשחושבים על זה – הרי פתאום כל ההחלטות הגדולות, כמו מה ללמוד, במה לעבוד, ובכללי מה לעשות בחיים – מתחילות להיות רלוונטיות, כי אנחנו יוצאים למסגרת חדשה שבה אף אחד כבר לא אומר לנו מה לעשות, ואנחנו צריכים להחליט בעצמנו מה לעשות בחיים…
כלומר, הגיוני שזאת תקופה שבה נתחיל לחשוב על העתיד שלנו, כדי שנוכל לקבל החלטות שבאמת מתאימות לנו – העניין הוא, שלמרות הבלבול וההתלבטויות שאנחנו אולי חווים, לרובנו יש מסלול יחסית מוגדר שאנחנו מכוונים אליו.
למשל, רובנו אחרי השחרור יוצאים מנקודת הנחה שנצטרך לעשות תואר בשלב כזה או אחר – אבל האם זה בהכרח נכון לכולם? לא היו אנשים שהצליחו גם בלי תואר? אי אפשר לעשות דברים שאנחנו אוהבים ולחיות חיים מדהימים גם בלי לעשות תואר אקדמי?
עכשיו זה לא אומר שאסור לעשות תואר, או שיש עם זה בעיה – פשוט זאת החלטה ששווה לחשוב עליה מכיוונים נוספים, ולא לקבל אותה כמובן מאליו כשמחליטים מה לעשות בחיים.
למעשה, הדוגמה של התואר היא רק חלק קטן מתוך בעיה יותר גדולה – אני מדבר על הדילמה של האם כדאי לנסות להשתלב בחברה, או לבטא את הייחודיות שלנו, גם אם זה אומר ללכת בדרך שונה מזאת שרוב האנשים הולכים בה…
למה קשה לנו להחליט מה לעשות בחיים
הבעיה המרכזית עם הדילמה הזאת, זה שהיא מונעת מאיתנו להבין מה לעשות בחיים, בגלל שאנחנו כבר לא חושבים על זה רק מהזווית שלנו – אלא מתחילים להשוות את עצמנו לאחרים, ולחשוב גם משיקולים כמו "מה החברים שלי עושים?" או "מה יגידו עליי?"
כלומר, מצד אחד אנחנו רוצים לעשות משהו שאנחנו אוהבים ועושה לנו טוב, אבל מצד שני אנחנו רוצים להשתלב בחברה ולא לסטות יותר מדי מהנורמה – הרי אני בטוח שלא חסר חיילים משוחררים שרוצים לעשות דברים בתחומים אחרים שהחברה פחות מכוונת אותנו אליהם, כמו להיות זמרים, שחקנים, ציירים או ספורטאים, ואולי להקים עסק דיגיטלי שאפשר לעבוד עליו מכל מקום…
העניין הוא, שאם נלך על כיוונים בסגנון הזה – אנחנו לא רק לוקחים סיכון שמה שנעשה יהיה פחות רווחי, יציב ובטוח (או לפחות ככה אנחנו חושבים) – אנחנו מפחדים שאנשים יסתכלו עלינו באופן מוזר, כאילו "מה פתאום המשוגע הזה החליט לעשות את הדברים האלה, במקום ללמוד איזה תואר ולעבוד במשהו כמו שצריך?"
בגלל הסיבות האלה, הרבה מאיתנו לא מוכנים להטיל ספק בדרך שבה לימדו אותנו לחשוב – לא בהכרח כי אנחנו מאמינים שזאת הדרך היחידה ושאין אפשרויות אחרות – אלא כי זאת הדרך שאנחנו מכירים להשתלב בחברה, ולהתאים את עצמנו לציפיות של ההורים, להיות כמו החברים שלנו, ולהראות שאנחנו עושים עם עצמנו משהו רציני…
אז נכון שהיום יש יותר ויותר חיילים משוחררים שמתחילים להיפתח לאפשרויות חדשות ולהטיל ספק בכללים שהכרנו עד עכשיו (ואני ממש שמח שזה ככה) – אבל עדיין הרבה אנשים ממשיכים ללכת במסלול שהגדירו לנו, בלי לחשוב על זה יותר מדי לעומק ולהבין אם זה באמת מה שהם רוצים לעשות בחיים…
הסכנה האמיתית בדילמה הזאת
גם אם אנחנו מבינים שיש הרבה דרכים לחיות חיים עם משמעות, אנחנו עדיין נמצאים בתוך חברה, שבמובן מסוים מנסה לכפות עלינו חיים שאנחנו לא באמת רוצים לחיות – רק בגלל שזה הנורמה או הסטנדרט…
הבעיה המרכזית, היא שאם חיילים משוחררים יקבלו החלטות מתוך רצון להשתלב ולהתאים את עצמם לחברה – זה יצור מצב שבו כולנו נהיה פחות או יותר אותו הדבר, ובסופו של דבר זה יגרום לנו לאבד את הייחודיות שלנו…
יותר מזה, אם נקבל החלטות לפי מה שהחברה מכתיבה לנו – זה ימנע מאיתנו להחליט באופן כנה ואותנטי מה לעשות בחיים, ואנחנו עלולים לסיים במסלול שאנחנו לא באמת רוצים, ולפספס את הכיף האמיתי של החיים באזרחות…
לעומת זאת, ברגע שאנחנו כן מוכנים להטיל ספק בסביבה, להטיל ספק בכללים שאנחנו מכירים, להטיל ספק במחשבות ואמונות שפוגעות בנו ומונעות מאיתנו לעשות דברים שאנחנו רוצים, וכמובן לחקור את עצמנו לעומק כדי להבין מה אנחנו באמת רוצים: מה החלומות והשאיפות שלנו, מה אנחנו אוהבים לעשות, ואיך אנחנו רוצים לחיות 🙂
איך לצאת מהקיבעון ולהתחיל לגלות את הייחודיות שלנו
כמו שאמרתי, זה מתחיל בלחקור את עצמנו ולהכיר את עצמנו ברמה עמוקה יותר, ולהתחיל לקבל מושג על מה אנחנו אוהבים ומה עושה לנו טוב – מעבר ללחקור את זה, אנחנו רוצים גם להתחיל לעשות ולוודא שאנחנו בכיוון טוב, וככה נוכל להחליט מה יותר מדבר אלינו, ויהיה לנו יותר קל להחליט מה לעשות בחיים ובמה אנחנו רוצים להתמקד…
דבר נוסף בהקשר הזה, הוא שאנחנו לא בדיוק "מגלים" את הייחודיות שלנו – אנחנו יוצרים אותה. למעשה, כל דבר שאנחנו עושים בחיים שלנו, אם זה החלומות והשאיפות שלנו, התחביבים ותחומי העניין שלנו, הטעם שלנו בדברים כמו אוכל, מוצרים, נופים, או אפילו בני זוג, המחשבות והאמונות שלנו על העולם, והניסיון והחוויות שאנחנו עוברים – כל הדברים האלה יוצרים את הייחודיות שלנו…
והחלק הכי טוב, זה שבסוף אנחנו מגדירים את הייחודיות שלנו – אחרי הכל, אנחנו אולי לא יכולים לשנות את העבר, אבל אנחנו בהחלט יכולים להשפיע על העתיד, ולהחליט מי אנחנו רוצים להיות, מה באמת חשוב לנו, ואיזו השפעה אנחנו רוצים שתהיה לנו על העולם.
ברגע שאנחנו שמים בצד את הנורמות של החברה, מה חושבים עלינו, או מה מצפים שנהיה – ומתחילים לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות, ואיך אנחנו רוצים שאחרים יכירו ויזכרו אותנו – הרבה יותר קל לנו להחליט מה לעשות בחיים, ולעשות את זה בדרך שאנחנו בוחרים, בקצב שלנו, וממקום אותנטי ואמיתי…
