הרבה פעמים אנחנו נוטים לחשוב שכדי להצליח בחיים, אנחנו צריכים לוותר על דברים כמו יציאות עם חברים, תחביבים, שעות שינה, ועוד אחרת זה לא יעבוד… (אני זוכר שהייתי שומע המון דברים כאלה בסרטוני מוטיבציה)
אז נכון, במידה מסוימת אנחנו כן מוותרים על הדברים האלה, או יותר נכון לומר שאנחנו בוחרים לעשות דברים אחרים במקום (לפחות בזמנים מסוימים) – אבל זה באמת אומר שאי אפשר ליהנות מהדרך? זה באמת אומר שצריך לוותר לגמרי על כל הדברים האלה, גם אם הם עושים לנו טוב?
הרבה אנשים נוטים לחשוב שהצלחה דורשת הקרבה מוחלטת של הדברים האלה – כלומר או שאני מוותר על הצלחה ומבזבז את הזמן על דברים כמו נטפליקס, יציאות עם חברים, וכאלה – או שאני מקריב את כל הדברים האלה ומתמקד רק בדברים שאני רוצה להצליח בהם, גם אם זה בא על חשבון ההנאה שלי בחיים…
אבל מה אם אנחנו כן יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? מה אם אנחנו יכולים גם להצליח בחיים ולהשקיע בעצמנו, וגם ליהנות מהרגע ומהדברים הקטנים תוך כדי? כמובן, שזה לא כזה פשוט למצוא את האיזון בין השקעה בעתיד והנאה בהווה, אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי אם נמשיך לשאוף לשם תוך כדי תנועה.
מה מונע מאיתנו להצליח בחיים
העניין שתיארתי מקודם הוא חלק מבעיה גדולה יותר, והיא שאנחנו חושבים שכדי להצליח בחיים, לעשות שינוי חיובי, או לצמוח ולהתפתח – אנחנו צריכים לעשות הכל בצורה מושלמת 100% מהזמן או שזה לא יעבוד לנו.
למשל, אם אני מתחיל תוכנית אימונים, ואני חושב שצריך לעשות מינימום 3-4 אימונים בשבוע, ואם אני עושה פחות מזה אז "זה לא נחשב"…
או אם אני מתחיל דיאטה, ואני חושב שאני חייב להיצמד לתפריט כל הזמן, ושמספיק שפעם אחת אכלתי משהו שלא הייתי אמור לאכול אז הלכה הדיאטה…
או אם אני רוצה להקים עסק, ואני חושב שאסור לי לצאת עם חברים או לראות נטפליקס אף פעם, ומספיק שעשיתי את זה פעם אחת אז אני לא מספיק מחויב לעסק שלי ואני לא יכול להצליח…
במילים אחרות, אנחנו חושבים שכדי להצליח בחיים, אנחנו צריכים לעשות שינוי חייב קיצוני, בומבסטי ומיידי, או שאחרת זה לא יעבוד – והרבה פעמים זה גורם לנו לוותר ולא לנסות בכלל, למרות שבפועל יכולנו לעשות שינוי מדהים גם אם היינו משקיעים בזה רק מעט, ועושים את זה בעקביות לאורך זמן…
לצורך העניין, אם ניקח קו ישר ונטה אותו במעלה אחת ימינה – השינוי כמעט ולא יהיה מורגש, נכון? אבל מה יקרה אם נתקדם קילומטר קדימה? או אפילו יותר מזה? לאורך זמן, הקו יגיע למקום אחר לגמרי מזה שהוא היה מגיע אליו אם לא היינו משנים את הזווית שלו…
איך להצליח בחיים בצורה יציבה לאורך זמן
במילים אחרות, מספיק שנעשה שינויים קטנים רק בדברים מסוימים, ונתמיד בהם לאורך זמן – נוכל להגיע רחוק ולעשות את זה בדרך יציבה שמאפשר לנו להחזיק מעמד וליהנות מהדרך תוך כדי.
מה שכן, החיסרון הבולט של שינויים קטנים בהדרגה, הוא שהתהליך עשוי לקחת הרבה יותר זמן לעומת שינוי מאסיבי שאנחנו עושים בכל הכוח… ועדיין, אני מאמין שברוב המוחלט של המקרים, נעדיף לעשות שינויים קטנים בהדרגה לאורך זמן, מאשר לעשות שינוי גדול במכה.
למעשה, אפשר להגיד שלעשות שינוי גדול במכה, זה כמו לנסות להוביל מהפכה בתוך קבוצה גדולה של אנשים (בין אם זה מדינה, ארגון או קהילה כלשהי).
במהפכה יש כמעט תמיד התנגדות למהפכה, ויש קבוצה של אנשים שמתקבעים בעמדות שלהם אפילו יותר כי הם מרגישים מאוימים. יותר מזה, מהפכה בדרך כלל יוצאת נגד משהו, כלומר נלחמת במצב קיים ומנסה להיפטר ממנו, ופחות מתמקדת בליצור משהו חדש וחיובי (למרות שבפועל זאת הכוונה בסופו של דבר) – במילים אחרות, הדגש הוא לא על ליצור משהו חדש, אלא על להילחם במשהו קיים – מה שיוצר יותר אנטגוניזם וגורם להתנגדות יותר חזקה להתהליך…
לעומת זאת, ברגע שאנחנו מציעים חזון, כלומר משהו שאפשר לשאוף אליו, ואנחנו מתקדמים בצעדים קטנים ובהדרגה, ולא מנסים לכפות שינוי מיידי ומאסיבי על המערכת – יש יותר סיכוי שאנשים יסכימו ללכת איתנו, ולאורך זמן אנחנו ננטוש את המצב הבעייתי שאנחנו נמצאים בו כרגע, ונגיע למצב הרבה יותר טוב…
גם אנחנו (מבחינה מנטלית) עובדים בדיוק באותה מידה – כלומר, אם ננסה לעשות שינוי בומבסטי וקיצוני, יהיו בנו חלקים שיתנגדו לשינוי הזה, והם אפילו יתחזקו בגלל שהם מרגישים מאוימים ושאנחנו מנסים למנוע מהצורך שלהם להתממש…
לעומת זאת, אם במקום לנסות להיפטר ממשהו באופן מיידי וגורף מהחיים שלנו, ננסה להוסיף דברים חדשים שאנחנו רוצים, ולעשות את השינוי בצעדים קטנים ובהדרגה לאורך זמן – יהיה לנו יותר קל להיצמד לתהליך באופן יציב לאורך זמן, ובסופו של דבר להצליח בחיים ולהשיג את המטרות שאנחנו רוצים 🙂
