בכל דבר שאנחנו עושים בחיים, אנחנו לומדים בעזרת משוב: בין אם זה בא בתור ביקורת או פידבק שנותנים לנו, או בתור תוצאות שאנחנו מקבלים בעקבות פעולות שעשינו – אם אנחנו לומדים מזה בצורה נכונה, זה עוזר לנו להשתפר ולהפוך לטובים יותר במה שאנחנו עושים, לקבל החלטות טובות יותר, לעשות פעולות טובות יותר, ובכללי משפר את ההתנהלות שלנו בחיים…
כמובן, כל עוד אנחנו יודעים איך להתמודד עם ביקורת בצורה נכונה. הבעיה היא, שהרבה פעמים אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם ביקורת שאנחנו מקבלים, והבעיה היא לא תמיד אצלנו – הרבה פעמים, אנשים נותנים לנו ביקורת לא מדויקת שלא מאפשרת לנו ללמוד ולהבין איך להשתפר, וגורמת לנו להרגיש רע ולהיות יותר מבולבלים, ולפעמים זה אפילו גורם למצב להתדרדר ומעצים את הטעויות שלנו…
זאת הסיבה שחשוב שנבין איך להתמודד עם ביקורת, ככה שגם נדע לזהות מתי כדי ליישם את הביקורת, ומתי היא פחות רלוונטית וכדאי לשים אותה בצד, או לפחות לבקש מהצד השני לדייק אותה…
בדיוק בשביל זה, במאמר הזה נלמד 4 דגשים שיעזרו לנו להתמודד עם ביקורת בצורה נכונה:
איך להתמודד עם ביקורת
כמו שאמרתי, ברגע שנבין איך להתמודד עם ביקורת, זה יעזור לנו לוודא שאנחנו מפיקים ממנה את המקסימום, ובמידת הצורך נוכל גם לשאול את השאלות הנכונות שיעזרו לצד השני לדייק את הביקורת שלו. בנוסף, זה גם יעזור לנו לתת פידבק יותר מדויק לאנשים שיעזור להם להשתפר יותר בקלות, ויגדיל את הסיכוי שהם יקשיבו למה שאנחנו אומרים.
יותר מזה, זה לא משנה בהכרח באיזה סדר הם מגיעים, ולא בהכרח צריך להתייחס לכל אחד מהם בנפרד – כלומר, יכול להיות שיגידו לנו משפט שמכסה 2 דגשים או יותר במקביל. מה שחשוב זה שנבין את 4 הדגשים האלה בכל ביקורת או פידבק שאנחנו מקבלים.
(אגב, אם הנושא הזה מעניין אתכם, ממליץ לכם לצפות גם בסדרת סרטונים על תקשורת מקרבת של מרשל רוזנברג, שמסבירה איך לתקשר עם אנשים בצורה נעימה יותר ולהימנע מקונפליקטים מיותרים, ויש שם הרבה דגשים שיעזרו לנו גם להבין איך להתמודד עם ביקורת בצורה טובה, וגם איך להעביר אותה לצד השני בצורה שתתקבל ותשרת אותנו.)
אז כמו שאמרתי, הנה 4 הדגשים שיעזרו לנו להבין איך להתמודד עם ביקורת בצורה נכונה:
1. להבין בדיוק איזו התנהגות בעייתית / צריך לשנות (ואיך היא משפיעה)
הרבה פעמים שאנחנו נותנים או מקבלים ביקורת, אנחנו משתמשים במילים מאוד כלליות ומעורפלות – למשל, אתה ביישן, אתה מעצבן, אתה אדיש, וכו'. העניין הוא, שהמילים האלה לא עוזרות לנו להבין מה בדיוק הבעיה (בהנחה שיש בעיה), וסביר להניח שנמשיך להישאר באותו המצב, ואפילו נחזק אותו.
מה שאנחנו כן רוצים לעשות במקום, זה להבין בדיוק איזו התנהגות או פעולה שאנחנו עושים היא "בעייתית", ומה ההשלכות שלה, כלומר איך זה פוגע בי / בצד השני / באחרים.
בדרך כלל, שאני מקבל ביקורות מהסוג הזה, אני מנסה לברר עם הצד השני למה הוא התכוון, ושואל אותו "איך אתה יודע שאני X", או "מה גורם לך לחשוב שאני X" (למשל, מה גורם לך לחשוב שאני ביישן? מה גורם לך לחשוב שאני אדיש? וכו'), עד שאני מגיע להתנהגות ספציפית וברורה שאני יכול לעבוד איתה.
2. לבוא ממקום חיובי ולא של כעס או האשמה
הרבה פעמים שאנחנו מעבירים או מקבלים ביקורת, אנחנו נוטים לערבב אותה עם שיפוטיות והאשמה, בין עם כלפינו (שאנחנו מקבלים את הביקורת) או לצד השני (שאנחנו מעבירים את הביקורת).
הבעיה היא, שברגע שאנחנו מרגישים אשמים או כועסים על עצמנו בגלל התנהגות מסוימת, זה גורם לנו להרגיש רע, ויהיה לנו הרבה יותר קשה להקשיב או לנסות ליישם את הביקורת…
למעשה, המטרה של ביקורת היא לעזור לנו להשתפר, ולכן גם חשוב שהיא תהיה בנויה בצורה ברורה ומדויקת, או שלא נוכל ללמוד ממנה וליישם אותה כמו שצריך. לכן, אנחנו רוצים לתת לגיטימציה להתנהגות הישנה או למיומנות שחסרה לנו (או לצד השני) – אחרי הכל, כולנו מתחילים מאפס, והגיוני שיהיה דברים שנהיה פחות טובים בהם בהתחלה – אז למה שסתם נרגיש רע בנוגע לזה?
דרך טובה לעשות את זה, היא לפתח הערכה עצמית ללא תנאים, כזאת שתאפשר לנו להרגיש טוב עם עצמנו בלי קשר למה שאנחנו עושים או כמה אנחנו טובים במשהו – מה שיעזור לנו להתמודד עם ביקורת בצורה טובה יותר, ולהפיק ממנה את המקסימום ולהשתפר.
3. להבין מה אנחנו רוצים שיהיה במקום
גם אם נבין מה אנחנו עושים לא בסדר, ואיזה השלכות יש לזה – אם לא נדע מה אנחנו רוצים שיהיה במקום, איך נדע במה להחליף את ההתנהגות הישנה? איך נדע מה המצב האידיאלי שאליו אנחנו שואפים?
לא מספיק לדעת רק מה אנחנו עושים לא בסדר או במה אנחנו פחות טובים – אנחנו רוצים גם להבין לאן אנחנו רוצים להגיע, ומה אנחנו רוצים שיהיה במקום.
4. להבין איזו פעולה אנחנו רוצים לעשות בשביל זה
גם אם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות במקום – אם אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה, אנחנו נישאר מבולבלים וסביר להניח שלא נתקדם לשום מקום. יותר מזה, יש סיכוי שנרגיש חסרי אונים, כאילו אין לנו מה לעשות בנידון. לצורך הדוגמה, במקום להגיד "תדבר בביטחון" או "תראה ביטחון עצמי", להגיד "תשמור על קשר עין בזמן שאתה מדבר".
ברגע שאנחנו מבינים את הדגשים האלה, יהיה לנו הרבה יותר קל להבין איך להתמודד עם ביקורת בצורה נכונה, ולהחליט אם היא באמת רלוונטית וכדאי ליישם אותה או שלא.
עכשיו, אשמח לשמוע מכם: מה דעתכם על המאמר? יש דגשים נוספים שאתם רוצים להוסיף?
