בתור חיילים משוחררים,
מפעילים עלינו לחץ כמעט מכל הכיוונים –
בין אם זה ההורים, החברה, המסגרות השונות [כמו בית ספר וצבא]
ולמרות שרק לפני רגע השתחררנו –
מצפים שנתחיל לעשות משהו עם החיים שלנו…
הלחץ הזה לרוב לא משרת אותנו,
והוא עלול לגרום לנו לעשות החלטות פזיזות
ולהצטער על זה אחר כך…
אז מצד אחד יש כאלה שמתחילים ללמוד מיד אחרי השחרור,
ומצד שני יש כאלה שלוקחים את הזמן כדי להחליט.
העניין הוא,
שזה לא הדבר שמשפיע על איכות הבחירה שנעשה:
כי יש אנשים שיעשו בחירה נכונה בזמן קצר יחסית אחרי השחרור,
ויש כאלה שיחכו עם זה כמה שנים אבל עדיין יבחרו לא נכון…
הסיבה לזה היא שכמות הזמן שאנחנו חושבים על הבחירה הזו,
היא לא הגורם שמשפיע על האיכות שלה – אלא משהו אחר,
שעליו אני רוצה לדבר איתך היום:
כשהיינו ילדים,
היה לנו את החופש לעשות את מה שבא לנו…
יכולנו לחשוב על כל דבר, לדמיין כל דבר –
ולא היו לנו שום מגבלות…
אבל לאורך השנים,
למדנו לחשוב שיש מסלול מסוים שאנחנו צריכים ללכת בו,
ושזאת הדרך היחידה שלנו להצליח…
ולמעשה,
בזמן שניסינו להתאים את עצמנו לציפיות של הסביבה מאיתנו –
התנתקנו מהדברים שאנחנו באמת רוצים!
איבדנו את עצמנו בתוך כל הבלאגן,
ועכשיו באזרחות, שסוף סוף יש לנו חופש לעשות מה שאנחנו רוצים –
אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים,
ואיך אנחנו רוצים לחיות!
אז רובנו ממשיכים ליפול למלכודת של "המסלול הבטוח",
בתקווה שזה מה שיעזור לנו להצליח –
אבל הצעד הראשון שאתה צריך לעשות כדי להצליח,
זה להבין מהי הצלחה בשבילך:
ובשביל זה אתה צריך לחקור את עצמך,
ולגלות את הרצונות שלך, הערכים שלך, התשוקה שלך,
ואת השאיפות והחלומות שלך…
וכמו שציינתי,
זה יכול לקחת הרבה זמן לגלות את זה,
וזה יכול לקחת גם פחות זמן יחסית
[במיוחד אם יש לך שיטה טובה]
אבל ברגע שזה קורה?
זה נותן לחיים שלך הרבה יותר משמעות,
ועוזר לך לתכנן את העתיד שלך בצורה חכמה יותר –
כי עכשיו כבר יש לך מטרה מול העיניים..
